עד שתימצא משרה כשרה והולמת לאסתי החליטה אשת ראש העיר שלנו להשתלם בנושא המגדר.
היא הצטרפה למשלחת לימודית של בכירי העירייה ונשותיהם שיצאה, כחוק, לפריז וארצות בנלוק"ס בחודש אוגוסט האחרון. מדוע כחוק? כי זו זכותו החוקית של כל בכיר בעירייה לצרף אליו את רעייתו לסיור עבודה הנמשך מעל לשבועיים.
מדוע דווקא באוגוסט? כנראה כדי ללמוד איך מתנהלות הערים ביבשת הנאורה , כאשר כל בכירי העירייה יוצאים לחופשה.
אסתי התרכזה – בהתאם לדרישות עבודת הגמר שלה , כמובן, ברובע החלונות האדומים, אבל הגיעה למסקנות מעמיקות על הפער הרב שבינינו לבין כל המדינות המודרניות והמתקדמות במערב.
על פער עמוק זה רצתה לדבר עם כל נשות העיר. להביא להן את הבשורה מהמתוקנות שבמדינות הנאורות. מדינות שבהן אישה יודעת איזה יין בדיוק מגישים עם כל חרק, ולא בירה עם חמין או צ'ולנט. היא ידעה שכתבת מדור נשים בעיתון המקומי תהיה השליח הטוב ביותר לבשורה.
נאווה נחשבה לכתבת האחת והיחידה באזור שראיון אצלה יכול להוסיף בונוס לרזומה שלך.
נאווה מעולם לא התרפסה, ואפילו לא החמיאה, לשום אישה נבחרת או מועמדת רק משום שאיל הון או דמות חזקה אחרת עמדו מאחורי גבה. מאידך מעולם לא עלבה ולא גימדה איש רק משום שסר חינו בעיני הציבור , או שהוא שפוף וחלש עד כדי כך שלא יגיב נגדה.
אם הבאת לפניה בתום לב עובדה שלתפיסתך מאששת ראיית עולם מסוימת שלך, אבל היא קלטה שתפיסתך חד ממדית, ידעה להאיר את עינך בעדינות כך שתראה את הצד השני מבלי להכיר כלל בתרומתה לנושא.
אם צלחת בשלום ראיון עם נאווה, הרי שאת מועמדת ראויה לכל תפקיד שאת נאבקת עליו.
אבל העיתון של זרח נסגר. עמוס עובד כעת כעורך ראשי בעיתון של דיואי, אך כל ניסיון לצרף את נאווה לצוות זוכה משום מה בווטו של ראש העיר.
נאווה מנסה למכור נכסים משפחתיים, ולהחזיר את החובות שצבר עיתונו של זרח. היא מקבלת עדיין דמי אבטלה, אך כאשר זכאותה תפוג יהיה עליה לחזור ולחפש את מזלה באזור המרכז.
ראיון של אסתי , שנאווה תמכור כ"פרי – לאנסרית " לעיתון , יכול בהחלט להועיל לשתי הנשים.
עמוס מפגיש את השתיים.
נאווה מקשיבה רב קשב לדברי השבח וההתפעלות שחולקת אסתי לשלטונות הולנד על היחס האנושי והמתקדם לתופעות השוליים בחברה. יחס שנותן לכל איש זכות על גופו, ו"מונע סחר בבני אדם", אך היא מסרבת להתפלא.
"האמרה העממית טוענת שכל ילדה, מהרגע שבו עמדה על דעתה חולמת על איך יראה יום כלולותיה.
אף אחת לא חלמה על הרגע שבו תמצא את עצמה ברובע החלונות האדומים. אז למה בכל זאת הן שם?"
אסתי לא מבינה את השאלה.
-" למה היא מתעקשת לסתור אותי?" שואלת אסתי את בעלה בטון מתלונן .
-" זאת ביתו המתנשאת והצדקנית של זרח המתנשא והצדקני!" מתפרץ ראש העיר. "שום כתבה שלה לא תעבור בעיתון שלנו". הוסיף בזעם כשהוא מבטא את "העיתון שלנו" כאילו הוא העומד בראש הקרמלין, המדבר על העיתון "פראבדה".
ובסוף אותו שבוע מקבלים כל תושבי העיר כתבה, די מעניינת, פרי עטה של אשת ראש העיר. היא מתארת בצורה מרתקת איך אפשר להתגבר על בעיית אזורי הפשע והסרסור בבני אדם, וכיצד אפשר להחזיר לנערות האומללות שנקלעו למצוקה את כבודן וזכותן על גופן תוך מיסוד המקצוע.
הדברים מגיעים לוועדה למעמד האישה של הכנסת, וקרנה של אסתי כפעילה של המגדר עולה וזורחת.
בשמונה במרץ של אותה שנה חל חג הפורים.
השמועה שנפוצה בעיר הייתה שבמועדון של מוטה צדיק מתכננים לכבוד החג משתה שלא היה כמותו מאז משתה המלך אחשוורוש.
בעברו היה מוטה ידוע כ"מגן הנערות" העובדות בשעות הלילה באזור התעשייה שמחוץ לעיר.
כמובן שהוא לא היה רובין הוד ולא עבד בחינם. רוב שכרן של הנערות עבר אליו תמורת מאמציו שכללו סיפוק לקוחות. ייתכן שהיום היו רואים בו חברת כוח אדם לגיטימית, אלא שלאחר שמספר ילדות התלוננו שהוא אילץ אותן "לעבוד" , נאלצו השלטונות של אותם הימים לנקוט בצעדים נגדו.
אך כאמור צדיק שילם חובו לחברה, ואפילו התגייס לצבא ועבר קורס טבחים בהצטיינות.
צדיק פתח פיצוציות, מזללות, מסעדות ומועדונים. איש חברותי היה , והתקבל בשמחה לפתיחת שולחן גם אצל חבריו של צורף וגם במשרדי ראש העיר.
בתחילת חודש פברואר הגיע צדיק ללשכת העבודה לאקדמאים . הלשכה המתה מבעלות תארים מתקדמים במדעי הרוח והחברה שהגיעו לחתום על קבלת דמי אבטלה.
"אני זקוק לבחורות נאות ומשכילות שיודעות לנהל שיחה וגם יכולות לרקוד. כאלה שיכולות להיות חברה אטרקטיבית לאורחים שלי במועדון. העבודה בשעות הערב המאוחרות, אבל למתאימות (שאני יכול לבחור כבר לפי מה שאני רואה בתור) אני משלם ארבעים שקל לשעה."
גרא מנהל הלשכה קפא מופתע במקומו.
-"צדיק, אתה לא מתכוון לערב אותי בשידול ל"… לחש .
-"חס וחלילה! המועדון שלי מכובד. הנה תראה רישיון עסק, תשלום מס הכנסה. אגרת…
העבודה רק מחודש מרץ, אבל אני כבר נותן הדרכה על חשבוני."
-"אבל מספרים שיש לך חדרונים בקומה השנייה…"
-"אני לא מתערב לעובדות שלי מה הן עושות מחוץ למשמרת." קטע אותו צדיק בזעף.
"מה עם כל הדיבורים היפים האלה על זכות האישה על גופה… ?
כל עיסוק שלא נעשה בכפייה הוא חוקי! הנה" , הורה באצבעו לכיוון החלון על מספר נערות שנראו יוצאות מהלשכה, ונכנסות למכוניות מפוארות שהמתינו להן בחנייה.
"אתה עוקב אחרי הבחורות מה הן עושות אחרי שהן גומרות לחתום?
אני מצפה שכבר השבוע תפנו אלי מועמדות כחוק." סיכם .
בו ביום כינס ראש העיר את יועציו לישיבת חרום.
"אין לי שום התנגדות לכך שהעיר שלנו תעבור לענף התיירות." אמר בחשש.
כל הנוכחים ידעו שאין בעיר ולו בית מלון אחד. והאטרקציה היחידה שיכלה למשוך אורחים מבחוץ מלבד בית בושת חוקי הראשון במדינה היא נחל שמימיו הפכו לביוב רעיל, אך איש לא סתר את דבריו. גם רב העיר התרצה – "ובלבד שלא יחייבו בעבודה זו אלא רק בנות ששרתו בצבא, כי הרי האחרות לא הורגלו בכך."
כבר באותו שבוע הוכרזה כל מי שלא הסכימה לצאת לראיון אצל צדיק "כסרבנית עבודה", וזכותה לדמי אבטלה נשללה.
בתחילת חודש אדר בו מרבין בשמחה , ועליו נאמר שאפילו כלב לא נשאר בו רעב, הוכפל מספר המתדפקים על דלתות העמותות לבקשת סל מזון. רוב המצטרפים היו נשים נאות ומשכילות שהבינו את נושא זכותן על גופן בדרך שונה מן השלטונות.
עמוס הסתובב נחבא במכוניתו בין בתי התמחוי וארגזי העודפים בשוק. אפילו התחזה ללקוח, וביקר מספר פעמים במועדון של מוטה צדיק. רק בערב פורים, כשהיה בטוח שלא יראה שוב בעיר את ראשה הזהוב של נאווה, חזר רגוע למערכת.