הבלגן הגיע לשיאו, כשלבנת חבלה נזרקה לחצרו של לוי, סגן ראש העיר , ומטען דמה התגלה מתחת למכוניתו של מנהל מחלקת הפיקוח.
המשטרה חשדה שידה של משפחת צורף בעניין.
צורף הפעיל באסטות של ירקות ללא רישיון ברחבי העיר.
בשעות הבוקר, לאחר שהאמהות ליוו את הילדים לגן או לבית הספר, תמיד, חיכתה להן בפינת הרחוב, או בכניסה לגן הציבורי, עגלה עמוסה בירקות טריים ובמחירים מצחיקים. עד שהגיעו הפקחים על פי רוב נעלמה העגלה, או שנמצא ילד, שהבריז מחטיבת הביניים הקרובה , משגיח עליה.
אלא שאז הפריז צורף. הוא חדר לפסאז' היוקרתי שנבנה ליד העירייה, והשתלט עם ארגזיו על כל המעברים.
השכנים התלוננו על מטרד , ולפקחים לא הייתה ברירה אלא לפנות את ה"שוק" המוזר בכוח.
למחרת אירע הפיצוץ.
שבוע אחר כך קיבל לוי (סגנו של ראש העיר ) הזמנה לטקס בת המצווה של בת הזקונים לבית צורף.
סבא של לוי וסבא של צורף היו בני דודים בדרגה כל שהיא. כך שלא נמצא כל פסול בקבלת ההזמנה שנועדה להצהיר על חפותו של צורף, ואולי להוות הקדמה לסולחה עם השלטונות.
לוי חזר מן הטקס נפעם ונסער.
"זאת לא הייתה מסיבה. זאת הייתה הפגנת כוח". סיפר לראש העיר המוטרד.
"מעל לאלף מוזמנים רובם קרובי משפחה, אך גם פעילים וסכסכנים ממפלגת האופוזיציה גדשו את גן האירועים, זה שלא הצלחנו למלא בשום עצרת בחירות גם כשהובטחה ארוחה אתנית חינם.
זיקוקים, להקה מהמרכז שעולה צפונה רק לאירועים לאומיים. מה לא היה שם?
אפילו הרב של בית הכנסת הגיע לברך את הילדה כאילו מדובר בתלמיד חכמים." "עדיף", כך סיים את תאור ההרפתקה שנקלע אליה, "שנדאג למשוך אותו לצידנו לפני הבחירות לראשות העיר, או שיהיה כבר מי שינצל את הפופולאריות של האיש לטובתו. אתה יודע שנמצא במקורות ואפילו אצל המהר"ל הקדוש – 'אין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה מאחוריו'. נתנו תפקידי ניהול בקהילה דווקא לעבריינים, ובכך בעצם הצליחו לרסן אותם ולמשוך לעשייה חיובית."
-"האצילות מחייבת ,לא"? שאל ראש העיר בגיחוך.
-"האצילות" ? ביטל לוי בגיחוך סרקסטי. "הפוזה מחייבת".
"צודק, אבל עלינו לשמור על החוק",ענה ראש העיר. "ודאי, אך ורק לפי החוק" השיב לוי. "גם יריבינו ינהגו כך".
למכרז הבא שכלל זיכיון לקבלן ניקיון בפסאג' הגיע צורף מוכן. היה מי שהדריך אותו בכתיבת הצעה אטרקטיבית, וצורף זכה.
הנערים שמכרו עבורו בעבר ירקות ניקו במוצאי כל יום עבודה את המדרגות, המעברים ואפילו השירותים, אך הם נראו מרוצים, ואפילו זחוחים , כאילו הובטח להם שהמצב זמני , ושבעצם הם נועדו לגדולות.
למכרז הבא, שנתן בידי הזכיין את המטאטא אך גם את ה"שיבר" של העיר מהרגע שיֻפרטו שירותי הניקיון והתחזוקה, כבר לא היו לצורף מתחרים.
אט – אט מסתיימת הזכאות לדמי אבטלה של המפוטרים, אך היחיד שמוכן להחזיר אנשים בגילם לעבודה הוא צורף, והוא מחזיר אותם בתנאים שלו- עבודה קבלנית לפי שעות. גודל המשרה משתנה בהתאם לצורך. ככל שמספר העובדים גדול יותר, המשרות קטנות יותר, העובדים עוינים יותר זה לזה וכנועים יותר לצורף וחייליו שהפכו כעת פקחים מטעמו.
גל עלייה שטף את העיר, אך לא תוכננה שום תוכנית לקליטה ארוכת טווח. רוב העולים היו חסרי ממון.
ראשי המשפחות נשקו בגילם לארבעים, ולא היה סיכוי שייקלטו באזור התעשייה המתנוון.
"יש מספיק דירות ריקות להשכרה בעיר", אמר ראש העיר בישיבת מועצת העיר. "החדשים ממילא לא יוכלו להרשות לעצמם לקנות דירה."
"פחות דירות= יותר כסף פר דירה", חשב לוי שירש דירה קטנה מחמותו, ועדיין לא החליט אם למכור אותה או להשכיר .
בשנה הראשונה שילמה הסוכנות את שכר הדירה של הבאים, והעירייה סבסדה, כאילו "לשוכרים", אך למעשה למשכירים את המיסים, אך ברגע שתמה השנה הלמה בהם המציאות בכל עצמתה. מי שלא השכיל למצוא עבודה לפי כישוריו באזור אחר, נאלץ לבחור בין היזרקות לרחוב לבין עבודה בתנאים הביזיוניים באימפריה שהקים צורף, הזכיין האחד והיחיד.
סדר חברתי חדש נוצר בעיר בחסות פרנסי העיר הנבחרים והחוק.
בראש הפירמידה –צורף, הזרוע המבצעת . ה"נערים", שהשתחררו בינתיים משרות צבאי בעילה כזאת או אחרת, הפכו לקבלני משנה ממושמעים-ניקיון, ביוב, פינוי אשפה, תחזוקה והיוקרתי מכל – פיקוח על עסקים.
("אנחנו עושים בשבילכם את כל העבודה המלוכלכת, ואתם שתתפנו לקדם את העיר." אמר צורף בגדלות נפש. "שתזכה למצוות!" גיחך לוי).
נמוך יותר בדירוג – העובדים עצמם שיוצאים אל השטח, ואם יש להם מזל הם משיגים לעבודות המלוכלכות ממש בתחתית הדירוג עובדים זרים- מורשים או לא.
העירייה מוציאה על תקציב התחזוקה את אותו הסכום ממש שהוציאה קודם. רק שצורף מחליט איך יתחלק הסכום, ובידי מי יישאר הכסף או הטינופת, וראו זה פלא- אין שביתות, ואיש לא מעיז להפגין.
גם הגרעון בקופת העירייה נעלם.
אחרי שבפעם הראשונה נרמז "הקבלן" כי יתכן שהעירייה לא תוכל להעביר לו את מלוא הסכום עקב אי עמידה בתשלום המיסים שנקבעו לתושבים , התפוצץ צינור הביוב בבניין הכי בעייתי בעיר בערב שבת. למי שהודיע על כך לעירייה נמסר לשלם לשרברבים שיגיעו, ואחר כך לבקש החזר מן העירייה.
לא היה החזר- הוא קוזז לתשלום חובות.
אח"כ התפוצץ צינור מיים בבניין עמוס חד הוריות ותינוקות, ועוד אחד…
התושבים הבינו- לא עם ראש העיר הנפחד, "העלה הנידף ברוח", שמחזר בייאוש אחרי קולותיהם בסיומה של כל קדנציה יש להם עסק. נגמרה להם הפריבילגיה של לשחק אותה תלמידי חטיבה בעייתיים מאותרגים על ידי יועצת מתרפסת.
בריוני השכבה תפסו את השלטון. מי שלא יציית יחטוף .
שוב לא נמצא גרעון בקופת העירייה. שכרם של העובדים היה זעום ומגוחך, אך הוא שולם במועדו .
הרי אף אחד נורמאלי לא יוותר על מכרה זהב בגלל תביעה על הלנת שכר.( אם כי כל כך לא בא לשלם.
הם מקבלים בדיוק מה שעבודתם שווה, ושיגידו תודה שיש להם עבודה בכלל , נרפים)…