הייתה שעת בוקר מאוחרת כשהחניתי את רכבי במגרש החניה של   מצודת אנטוניה.

יום   שרב.   ההרים מדרום החזירו   קרינה מסנוורת לעיני. במרכז   המגרש הענק עמד "מיראז'".

כבר עשר וחצי. זמן מועט נותר לחצות את ההמון , למצוא את מירי הספרית ממגדל העמק , ולרוץ איתה אל יוסי, התובע מטעם בית המקדש, למנוע את רוע הגזירה.

 

מזל שמצאתי חניה . לפי ההמולה המון אדם כבר גדש את הרחבה למטה. פעילים חברתיים הביאו אותם, כנראה, בהסעות מאורגנות מהמתנ"ס.

 

בחנתי את דמותי במראה. על אף החום   לבשתי חליפה בצבע תכלת.   שיוסי יזהה אותי, שייזכר.

 

"אני נראית כמו פקידת קבלה במשרד של רופא שיניים. מזכירה לבאים את חוסר הנוחות שירגישו בקרוב". חשבתי.

 

מירי הזעיקה אותי בבהלה, ברגע שנודע לה מי התובע .  היא ידעה.   יוסי היה מהלויים ביחידה שלי כשאלה , כזכור, לא היו   אהודים בצבא.    אחר כך נשא ב"נשואי נוחות" בת   כהן ידוע , והצטרף לפקידות המקדש. כעת הוא מתמודד על משרת הכהן הגדול, וכן, הוא חייב לי!

 

חציתי את הרחבה. גברים   ובני נוער בחולצות לבנות, ונערות בחצאיות ג'ינס ארוכות.   כמה צעירים בגופיות הדוקות ונזמים מבליטים כתובות קעקע (אסורות) נדחפו קדימה. אך השטח היה נקי.   ערב חג היום , ואסור לפצח גרעינים.

הנשים נשארו בבית לסיים את הבישולים.

אף לא פרצוף מוכר ממגדל העמק או מהמרכז לשירותים חברתיים של נצרת.

 

אם הרומים יעמידו את החבר, שמירי כל כך הרבתה לדבר בשבחו, למשפט   מול הקהל הזה, אין לו סיכוי. חייבים לדחות את המשפט, או לשנות את הצמדים.

 

מירי סוככה במניפת קש על אישה עטורת שיבה שישבה בראש מורכן על מרצפת מוגבהת.

כשהבחינה בי, נופפה במרץ בזרועה.

-תכירי את מרים. אימא שלו.

 

האישה הנהנה בעצב. אף לא שביב תקווה במבט הכבוי.

 

שילבתי את זרועי בזרועה של מירי, ובצעד מהיר התקדמנו אל עבר שולחן השופטים שבשער המצודה.

 

-יהודית? יהודית מהקריות? שמעתי קול מוכר . יוסי עמד מולי. פנים אדיבות וחיוך כמו לפני שנים.

 

הוא בחן את הופעתי. ה"מדים" שלבשתי לא היו כמקובל בסביבתו.

הוא חיפש "דרגות" –סמלי מעמד וסטאטוס שיזהירו אותו כיצד לנהוג בי,   ומכיוון שלא מצא שאל בתימהון:- "מה את עושה כאן? ועוד בחברה הזאת"? הוא זיהה היטב גם את מירי.

 

-"מירי   הייתה חניכה שלי במעון לנערות בסיכון. אחר כך התקדמה. למדה סַפרות, והיא יצרנית פאות אומנית.  היא משווקת פאות אקסקלוסיביות אפילו למגזר שלכם.

גם אני התקדמתי- המעון נסגר מחוסר תקציב, אז חזרתי הביתה למשפחה.

כבודה של בת מלך בבית פנימה".

 

-"למגזר שלנו? לא נראה לי". ענה יוסי בלגלוג קל.

" אף בחורה טובה שלנו לא תתקרב לפאנית כזאת.

  מה שכן, אולי היא מוכרת שיער שגזזה מחברותיה לפאניות של הכלות שלנו.

יש לבחורות האלה שיער מיוחד, ואומרים שהחתנים הצעירים כרוכים אחריו".

 

"בכל זאת , עדיין לא ענית על שאלתי", הוסיף , והמבט בעיניו היה מוטרד.

 

 

• "יוסף, אל תפגע בנער"! פתחתי ישירות בקולן של כל ה"מרצדסיות" בעולם בזהותן את דנטס נעוריהן בדמות הרוזן ממונטה כריסטו העומד מולן.

 

יוסי לא הכיר את הז'אנר. כעס ועלבון הופיעו בקולו כשהזדעק-"אני פוגע במישהו? אני מנסה להציל חיים. יש הזדמנות שאחד מהעבריינים יינצל לכבוד החג. לא להציל אותו"?

 

"פרלבו פרנסה"?     פונטיוס פילטוס הגיח באותו רגע מאפלת המצודה.

זיהיתי אותו   מתמונות המצעדים בטלוויזיה.

הוא דווקא זיהה את הסצנה מהסרט, ועיניו הקטנות   והאדישות בדרך כלל בחנו בסקרנות לסירוגין אותי ואת מירי המבועתת.

 

-"לא! אבל מבינה קצת אנגלית". עניתי.   מנסה לשוות מעט תקיפות וסמכות לקולי.

-"ארץ של ברברים . אף אחד לא לומד שום שפה לטינית".   התמרמר.

"אני מבין שיש בעיה . בואו שבו בצל, ונלבן את העניין."

 

-"לא הבנתי ממירי במה בדיוק נאשם ישוע". פתחתי.

 

-"אוהו, יש מספיק:-התססה, הפרעה לסדר הציבורי. המרדה.

האיש הולך בטל . נזרק מהאוניברסיטה. אסף סביבו בריונים. הם מטילים אימה על עולי הרגל , ומפריעים לפולחן במקדש. הם הפכו את הבסטות בכניסה להר הבית בטענה שאלה מזהמות את האזור הקדוש.

 

הזמנים קשים.

איך בדיוק אני אמור לממן אפילו רק את בית התמחוי שליד המקדש בלי המיסים של בעלי הדוכנים?

ראיתי אתמול גם את מרים הקשישה ניגשת לשם לבקש מנת מזון".

 

• כן," הייתי רוצה לשבור לך יד , ואחר כך לתת לך רחמים". נזכרתי במילות השיר, אך הקפדתי לשתוק.
• "והוא מתנשא. לשמוע את ההטפות שלו נגד הכוהנים –'איזה בני אדם אתם? במקום הכי קדוש בעולם אתם לא שומרים על קצת תרבות או היגיינה'.
• 'אם אתם כוהנים, אז אבא שלי אלוהים'.           – אף אחד   בנצרת לא מכיר את אבא שלו. והמקום קטן. כולם מכירים את כולם ואת כל הרכילות מסביב. דווקא על מרים אין שום סיפורים.   הם לא כל כך מתוחכמים שם בפריפריה, ולא ממש מקפידים באמונתם. כתבה אחת במקומון או ראיון מפרגן עם מעריץ כריזמטי בתחנת הרדיו הפיראטי, וכבר שכנעת אותם שזו עובדה מדעית ".

 

-"אנחנו דווקא התמקדנו בכנופיה שלו". הצטרף פילאטוס לשיחה.

"יש לו שנים עשר חברים. זה חוץ מכל החברות", הוסיף תוך קריצה לעבר מירי.

"ראינו את הסוציומטרי שלו מחטיבת הביניים.   לא משהו מזהיר".

 

-"ואיזו חבורה של עושי צרות". התלונן יוסי.

 

"שמעון ואנדרי דייגים. רוצים רישיון לסירת דייג בכינרת.

כל המכסה   כבר תפוסה על ידי שתי משפחות שמשלמות מיסים בזמן,

ואלה מה ידוגו לנו? סמים מהגולן.

 

ועוד קבוצה , "יוחנן וחבריו", רצתה שנכיר בעסק שלהם לתיקון רשתות אלקטרוניות כסטארט- אפ.               לא רוצים לשלם מיסים".

    

– "רשתות אלקטרוניות"? הנציב נראה מודאג.

 

-"אמנם כך. הצענו להם   לוותר, ולקבל פעמיים בשבוע ארוחת דגים "אכול כפי יכולתך " על חשבון הגמ"ח העירוני. אך הם סרבו.

 

והמתיאס הזה –נשר מבית הספר לפני שלמד מילה לועזית אחת, אבל כבר מסתובב בכפרים ומתריע- גלובליזציה, פגיעה בקדשי עמנו, גוועלט.

אז מה הם רוצים , רשתות או התבדלות?

 

אין בנקאי יהודי   שמוכן לתת להם הלוואה כשגישתם ידועה, ולבנקאים ההלניסטים  יש במה להשקיע באזורים פחות בעייתיים.

אתם   החילוניים הרי התפללתם ב 'מניין – סלון' כל ערב שבת לקפיטליזם נאור", פנה אלי בציניות, " וללא הפרזיטים של ההסתדרות". גיחך " אז קיבלתם . אין מי שיתמוך ביזמות פיתוח בפריפריה. זה לא כלכלי.".

 

-"אבל הם ירדו מהארץ, ועכשיו הם שליחים בחו"ל". התערבה מירי במפתיע בשיחה.

 

-"אאכן, הלגלוג בקולו של יוסי גבר, ברגע שנתפס רבם, הסתלקו התלמידים, וכעת הם דורשים משרת שליח.   ואיתם הוא חשב לחולל את המהפכה המיוחלת?"

 

-"כן, אבל עדיין הם מסתובבים בעולם ומפיצים את דבריו, וכן את המידע על כך שהאיש נדון למוות במקום שודד רוצח, וכל זה על רקע חילוקי דעות פוליטיים. יוסי, זו טעות מרה. זה יהיה בכי לדורות". הוספתי את מחאתי.

 

-"איזו פולניה את"! התפוצץ עלי   יוסי בזעם בטענה הניצחת והלא מובנת לי לחלוטין מאז…

"גם אותך לא ממש אהבו ביחידה,  בגלל הפולניות שלך. זהו ? קיבלתם אפיפיור לכמה שנים, ואת כבר עוברת לצד של הקתולים?

 

ומה זה הטענות האלה ליסטים? רוצח? את חושבת שלא הכנתי שיעורי בית? אולי אני לא יודע להשתמש במנוע חיפוש?

 

עברתי על כל המקורות . חיפשתי "בר אבא" בחיפוש מורחב, ולא מצאתי גופות, תלונות במשטרה או שמות נשדדים.

אילו היה הליסטים לכאורה שלך בריטי, היו בוודאי יוצרים על שמו את מיתוס רובין הוד.

 

שני הנאשמים נידונים על עברות באותו משקל ובאותה רמת חומרה:-הפרעה לסדר הציבורי ומרידה במלכות". הנוכחים במשפט, האנשים שבאמת אכפת להם, הם שיכריעו את מי לחון ומי ייצלב".

 

-" ומה יהיה על האם? –ניסיתי לפנות לרחמיו של האיש- אם חד הורית. גידלה אותו בתנאים כל כך קשים ובסביבה עוינת.   איך נשאיר אישה קשישה לבדה לגמרי בעולם"?

 

-"נשלח אותה לתכנית ויסקונסין. אנחנו לא שוכחים אף אחד. נו די ג'ודי . אל תבכי! אני עדיין לא יכול לראות אותך בוכה".

 

רק רגע של כמעט קרבה, ויוסי התעשת ונרתע אחורנית. פניו עטו   הבעה של ייסורים וצער.

 

-"ועל משפחת בר-אבא לא חבל? הוסיף.

משפחה טובה. מוכרת ויקרה מאוד   במקומה.

ההורים התחילו מאפס. כעת בן אחד יושב ראש סניף המפלגה האזורי.

הבן השני התחיל מדוכן של הלוואות בשוק האפור, וכעת יש לו סניפים חובקי עולם-גם במקדש.

בן אחר עומד בראש מועצה מקומית.

הבת הצעירה סטודנטית. הייתה שנתיים מורה בביה"ס האזורי, וכבר חתמו כל בני הפלך על עצומה למנותה למנכ"לית.

הנכד הבכור עילוי. אחראי על אספקת הבהמות הכשרות לקרבן, ויצטרף בקרוב לוועדת המינויים במקדש.

 

תארי לך איזה סבל הם עוברים עם הכבשה השחורה הזאת במשפחתם.

והכול בגלל משובת נעורים, סחר בוורודים וקצת מכות.     חייבים לשקם את הבחור."

 

יצא המרצע מן השק.

  אני מתכוננת לקום, אלא שפונטיוס פילטוס מצווה עלי לחזור ולשבת.

 

"יתכן מאוד שהגברת צודקת. המגמה בכיכר ברורה, אבל אני רוצה משפט צדק.

יש לי חברה סלולארית קטנה.   נעמיד לרשותכם במחיר סביר שני קווים .   אנחנו לא ברברים. אנחנו לא שואלים את מי לצלוב. אנחנו שואלים את מי לשחרר לכבוד החג.

מי שבעד ישוע –יחייג 1.

מי שבעד בר-אבא יחייג 2."

 

"שלח כרוזים לכיכר להודיע",שולח יוסי קריצה של מבין עניין לנציב הרומי,"ותן לנו רבע שעה".

 

אני מנסה לחייג לכתובות הראשונות ,אך מקבלת תא קולי. כל המספרים הרשומים אצלי הן של נשים כמוני הנמצאות כעת בבית, ויוצאות מדעתן להספיק את ההכנות לסדר.

 

-"הודעת למרים"? שאלתי את מירי.

–   אין לה סלולרי. רק האחזקה זה שליש מהקצבה החודשית שלה.

 

-" וישוע? הוא יספיק להזעיק עזרה"?

-"הוא לא היה פופולארי בתיכון.     שמחנו אם הצלחנו לחזור הביתה בשלום בדרכי עקיפין, ואילו שנים עשר החברה שלו   מהאוניברסיטה , זה מה שהיה לו, התפזרו בחו"ל.

 

-"ומה איתך מירי? היה לך עסק משגשג, לקוחות מרוצים"?

 

-"נאלצתי למחוק את הכול כשהרומאים עצרו אותנו.   הם קודם כל מחרימים את הסלולארי, ולא רציתי שהשמות יפלו בידיהם.

את הכתובת שלך שמרתי ביומן שלי עוד מהימים ההם. תראי מה השעה!".

 

והכרוז   מודיע: –בעד חנינה לישוע איש נצרת- שלוש.

                         בעד חנינה לבר- אבא שלושים אלף.

                                       בר אבא ישוחרר!

 

"ישש"! נוהם ההמון בחוץ , ומתחיל להתפזר.

"לאאא"! שואגת מירי בייאוש לא אנושי המאפיל על ההמולה בחוץ.

"לא"! אני מנסה לצעוק . "טעות איומה שכולנו נשלם עליה ביוקר".   מיתרי הקול לא נשמעים לי.

 

יוסי מביט בי בחמלה.   "הקבר שהתחלתם לחפור בחלקת ה"ספק יהודים" תעזבו. יש לנו עדות שהאיש יהודי גמור". הוא אומר לאנשיו. האם הוא רוצה לרצות את מצפונו בעשיית חסד של אמת עם המת?

 

"בואי, אלווה אותך לרכב ". הוא מנסה לתמוך בי , על אף שלשיטתו אני אסורה במגע.

 

בשביל   לחנייה עומד אחיינו הקטן של בר אבא   וזורק כדור למעלה .

 

-"הופ,   הופ , תראה דוד יוסי כל מה שעולה יורד".

– "חריף אתה." מחניף יוסי לפעוט החמוד, תוך שהוא מתעלם מהמשמעות הנבואית שבדבריו.   הוא מניף   את התינוק למעלה וקולט אותו בחזרתו. " כן   כל מה שעולה יורד". צוחק   יוסי.

 

"שמעתי שיש לך בת שהיגיעה לפרקה, נכון"? פונה אלי בלחש.                  

 

"שמעי לי יהודית, אני אוהב אותך כמו אח. תשכחי מהמשפט. תתרחקי ממירי. אל תערערו ואל תדברו על זה יותר".

 

"תתרחקי מהקדשה , כן"? שאל שוב והפעם   בקול מצווה, ורץ צוהל כל הדרך לקודש הקודשים.