בשנת הלימודים האחרונה זינקה רמת האנגלית בפיו של גברי צורף הקטן ברמה תלולה למעלה.
לא, זה לא קרה כתוצאה מהעברתו לרמה א'. אחרי ביקור המפקחת שוב לא הצליח אף מורה להעביר שיעור באותה כיתה.
"גברי ילמד אנגלית!" אמר צורף לשפרה בטון מאיים, כשהגיעה לקניות באחת מהחנויות שלו במרכז.
כולם ידעו שצורף לא מוכן ש"בבת עינו" הצעיר ילכלך את ידיו בעסקי הירקות הרקובים.
חלומו היה שהבן יסתובב בצעד גאה, בחליפה יקרה ועניבה ברחובות הצרים שבין גורדי השחקים באחת מהערים שמעבר לים , וינהל ביד רמה ואכזרית את עסקי ההימורים באינטרנט – באנגלית כמובן.
צורף היה מוכן לשלם עבור מימוש הפנטזיה את אותו הסכום שאב אחר היה מוכן לשלם כדי שבנו יהיה רופא או רב חשוב.
אבל היה בו משהו נוסף- הוא היה מוכן לנקום בכל מי שיעמוד בדרכו.
שפרה הבינה את הרמז והפנתה את יורש העצר הצעיר למורה האחת בעיר שיכלה לקדם אותו- רות לווינסון. בסוף אותה שנת לימודים יכול היה גברי הצעיר לנהל שיחה שוטפת באנגלית משובחת ובמבטא הנכון עם כל אחד משותפיו הצפויים לעסקים, לו היו לו כאלה.
בקיץ מגיעה משלחת בני נוער מהעיר התאומה בגרמניה. כבר עשרים שנה מקפידה מחלקת החינוך לארח בני נוער, שגרירי רצון טוב, מעיר הולדתו של ראש העיר הראשון בפנימיות שהתפנו בחופשת הקיץ, למפגשים ופעילויות משותפות עם בני הנוער שבעיר. בו בזמן יוצאת משלחת דומה מהעיר לגרמניה.
פעם זה היה להיט.
המועמדים עברו סינון קפדני, הדרכה בנימוסי שולחן והנחייה בפוליטלי – קורקט להשארת רושם חיובי ביותר כיאה לשגרירי העיר, הציונות והעם היהודי …
מי שעמדו במבחן ולא יכלו לעמוד בהוצאות – שילמה העירייה את מלוא הסכום עבור המסע.
כיום מעדיפים רוב בני הנוער לצאת לדירות הנופש שרכשו הוריהם בטורקיה לקיץ ללא התחייבויות ולחץ. רבים מאלה הפונים לפרויקט אין ידם משגת להוצאות הדרך . השנה גם ידה של העירייה אינה משגת . רוב תקציב קשרי החוץ כבר חולק.
-"אולי נשלח השנה את גברי צורף הצעיר?" שואל המנהל . -הוא ממש טיפוס אוטנטי של בן העיר העכשווי.
"צורף לא יבזבז כסף על 'מעשים טובים וציונות' ", מגחך ראש המחלקה.
-"אולי יש דרך למימון ציבורי?"
-"ייתכן, הזכאות נקבעת לפי גובה התשלומים של ההורים למס הכנסה, ומשפחת צורף לא ממש משלמת סכומים אדירים… הם מעדיפים להתחלק בהכנסות עם עורך דין או רואה חשבון מוצלח."
וכך מצא גברי את עצמו, למזלו עם שימי חברו הטוב, בסיור משעמם עם קבוצת שגרירי רצון טוב.
גברי יושב בשיחה עם קבוצת הנוער המקומית. הנושא – "אינטראקציה חברתית בין הקהילה היהודית לארגונים השונים בעיר בתחילת שנות השלושים, האם ניתן היה למנוע את הנתק?" השיחה מתנהלת באנגלית.
-"איזה בנות שוות יש לגרמנים האלה, יימח שימם." מהרהר גברי.
גם הן מביטות בחיוך וסקרנות בבחור האקזוטי.
גברי יודע לדבר אנגלית, אבל אין לו מה לומר. אבא צורף לא סיפק לו מורים לא להיסטוריה ולא לפילוסופיה.
וכעת מוקרנות שקופיות. "איזה חנונים נראים יהודי העיר. והנה החברה מתנועת הנוער סופגים מכות מקבוצה אחרת. הם באמת נראים דורשים כאפות. בעצמו היה מחלק להם."
הוא מגניב מבט לעבר הבנות. רק שלא יחשבו שהוא אחד מ'האלה'. הוא אחר. בעיר פוחדים ממנו. נותנים לו כאאבוד.
אבל הבנות משפילות מבטים במבוכה.
ושוב שיחה, ושוב הוא שותק. איש אינו מביט בו יותר.
בערב מזמין צורף הצעיר שתי בחורות מאלה שמסתובבות באתרי תיירות לחדרו באכסניה. אחת בשבילו ואחת בשביל שימי.
הן לא מדברות אנגלית, ואולי גם לא גרמנית. גברי מראה להן מה הוא יודע, ומוכיח אחת ולתמיד שהוא לא מהעלובים ההם בשקופיות . כבודו של גברי ניצל. הסיור הוכתר בהצלחה.
רב שיח חברתי
באחד בספטמבר נורתה יריית הפתיחה למערכת הבחירות שאמורות היו להתקיים כעבור מספר חודשים לראשות העיר.
החלוצה שפתחה את המערכה הייתה כמובטח אסתי , אשת ראש העיר המכהן, שביקשה לרגל קבלת התואר בסוציולוגיה להתחלק בהגיגיה עם בני הנוער בתיכון העירוני.
כשבעה אחוז מהמצביעים הם עדיין תלמידי תיכון, אומרת הסטטיסטיקה העירונית , והם נלהבים לקראת מימוש זכותם בפעם הראשונה בחייהם. בהחלט נתח קהל שאסור לזלזל בו.
בית הספר הכין את אולם הכינוסים הגדול, והזמין לשיחה את התקשורת המקומית ואת בוגריו שיכלו עדיין להתפנות ולהגיע בשעות הבוקר.
אסתי , הגברת הראשונה של העיר, "שימנה" את כישוריה החברתיים מהתקופה בה הייתה המקובלת של השכבה- "סבאבא, בכאבוד , פאדיחה , בכיף ויאללה ביי" תרגלה בלהט לפני שעלתה לבמה, והתיישבה מול סוללת התלמידים אותם עליה לשכנע עד כמה היא בראש אחד עמם.
כולה מתיקות כמו תות הנמס /נרקב בתוך סירופ רווי סוכר, ישבה גברת העיר רווית רצון טוב להפיק רצון משומעיה, אך …
-"למה צריך ללמוד מתמטיקה, שלא יהיה לה יותר שימוש בחייכם , כשאפשר לעשות בגרות בכיף במקצועות בחירה , ולהמשיך בלי לחץ בחיים?"
בניגוד למה שתכננו לומר מוצאים עצמם התלמידים מגנים על החובה, ואולי הזכות , ללמוד מתמטיקה.
- "למה להרוס לאנשים את העתיד ואת היכולת ללמוד מדעים , רק כי בילדות העדיפו לשחק כדורגל על לימודים?" שואלת לילך היפה ממועצת התלמידים את הוגת הדעות הטרייה.
"אחר כך, עם כל מטלות החיים, קשה יהיה למלא את מה שהחסירו."
- "מה קורה כאן?" מבוהלת ה"פילוסופית". זה לא נוער הפרחים שאליו התחפשה( לא רק בפורים) בנעוריה. הם כבדים מדי. זה לא מה שתכננה להתמודד איתו. בעצם לא תכננה בכלל להתמודד , אלא לפרגן ובתמורה להיות נאהבת.
- "תגיד לי," פונה אסתי לגברי שנראה פחות מאיים ויותר מתאים כבן שיח לשיטתה, "זה לא מבאס החוק המעפן הזה שדורש" … , וכאן הזכירה מספר הגבלות חדשות שהוטלו על הנהגים הצעירים." זה לא נראה לך מחמיר מדי עם בני הנוער?" היא מנסה לשים מלים בפיו.
בילדותו כשבאו אנשים לחצר, ודיברו עם הילדים בנ'י וצ'י ושאר מצמוצים מתוקים, הייתה סבתא מרחיקה את נכדיה מהמקום.
-"אלה לא באמת אוהבים ילדים." הייתה ממלמלת בחשד. "הם בטח מתחנפים, כי הם צריכים משהו רע מאבא."
כעת גברי מבולבל.
הוא יודע, והוא יודע שאסתי יודעת, שהם יכולים לדבר בשפה תקנית.
אסתי כאילו יורדת אליו כמו אותם מבוגרים, ואולי אפילו מאותן הסיבות.
בדרך כלל ידע מה טיב היחסים בינו לבין "הבנות", ומהו האתנן שהן דורשות לקבל. אבל אשת ראש העיר? האישה נשמעה לו לא ברורה , חשודה. מה היא רוצה באמת?
-"מה אתה אומר?" דחקה בו הגברת.
רצה להגיד לה שלא אכפת לו באיזו מהירות הם נוסעים. שיזחלו חמישים , או שיטוסו מאתיים . העיקר, שאיש לא יעיז לעקוף אותו כשהוא על הכביש, אחרת…
אבל עכשיו הוא מבולבל.
-"מה שתגידי, מותק." הוא פולט בקול רם , במהירות.
התות הנמס בבריכת הסוכר התכסה בארגמן.
"וואו!" נשמעה לחישה בקהל . זרח פלט גיחוך.
התות הנמס נאלם רגע דום, אך כמו המלך הערום במצעד התעשת מייד-
-"איזה מאמי, יא כפרה. איזה מאמי. לא להאמין."
גם הרדיו וגם הטלביזיה המקומית חגגו על האירוע הדי מגוחך , יש להודות, שהתרחש דווקא בבית הספר, ועוד ביום הלימודים הראשון החגיגי. קצת חיקויים, קצת צחוקים.
בגדול, איש לא נענש על אירועי הרונדו בסיומה של שנת הלימודים הקודמת , ואיש לא הפיק לקחים מהפתיחה ה"חגיגית" של השנה הנוכחית .
אבל, בערב שבת, כשנכנסה נאווה לברך את אביה ב"שבת שלום", מצאה הבת את זרח אברמזון מוטל בכורסה בסלון ללא רוח חיים. מידיו נשמט העותק היחיד של גליון "המקומון" שנמכר בעיר.
מאמר העורך בעמוד הראשון – "חוסך שבטו שונא בנו – מספר מילים על אובדן הסמכות ההורית".
-"הפוץ הזה לא יתערב לי יותר בבחירות." מלמל ראש העיר לעצמו בהקלה, והכתיב למזכירתו הודעת השתתפות בצער, לפרסום בעיתון המתחרה.